ביום השריפה הגדולה בכרמל אסתי בן חיים נגררה בכוח מן היער הבוער והובאה להסתכלות. מול הוועדה הפסיכיאטרית היא נלחמת על הסיפור שלה, על היער שלה.

טל לוין, עכבר העיר:

"אסתי של האורנים", ההצגה שכתבה וביימה הקולנוענית דנה גולדברג, העמידה אנטי-גיבורה מובהקת. אסתי בן חיים (אודליה סגל), היא קצינה בשב"ס, שבזמן השריפה הגדולה בכרמל, מסרבת להתפנות מקיבוץ בית אורן בו היא מתגוררת. במהלך הסתכלות במחלקה הסגורה, נחשפת לאט לאט הסיבה – רומן שניהלה עם אחד מעמיתיה לעבודה, ושנגדע באחת כנגד רצונה. הבחירה של גולדברג בשחקנית לביצוע המחזה שכתבה, אפשרה לה כנראה את המרחק הנכון לעבודת בימוי רגישה. סגל נכנסה היטב לדמותה המיוסרת של אסתי בן חיים, והצליחה להעביר את השורות האמינות של גולדברג החוצה – אל הקהל. זוהי בחירה אמיצה, להציב במרכז הסיפור אישה בשנות ה-50 לחייה, שמדברת על מיניותה בצורה "טבעית" כל כך, ושמדגימה היטב את הקושי שבהחזקת חיי שגרה – הכוללים נישואים, עבודה וילדים. כשהיא מסתובבת בין תאי הכלא היא אם כך הליכה בחיה שלה עצמה, שסוגרים עליה ממש כמו סורגים.

מחזאית ובמאית: דנה גולדברג | תפאורה ותלבושות: רנית עמיר | עיצוב תאורה: ג'ודי קופפרמן | מוסיקה מקורית: א. ב. דן | דרמטורגיה: איסי ממנוב, נעמי בורנשטיין | ליווי אמנותי: רביד דברה | צילום וידאו וסטילס: ז'ראר אלון תודה מיוחדת ליעקב אגמון, גליה בכרך וצוות תיאטרונטו 2014.